במאי האחרון התקיימה תוכנית למנהיגים צעירים, YPVL, שאירחה מדינת שוודיה. התוכנית הביאה מנהיגים צעירים מ-8 מדינות ערביות וקבוצת צעירים משוודיה על מנת ללמד אותם על השימוש והחיוניות במדיה חברתית וכיצד אפשר על ידי כלים חדשניים אלו לשפר את הכישורים המנהיגיים שלך לטובת שינוי חברתי. הקבוצה תיפגש שוב בנובמבר בפאריס.

עולות הרבה שאלות בעקבות אירוע כזה והמחשבות הראשונות למה אף מוסד אקדמאי לא משכיל לשלב תוכנית לימוד בנושא.

מתוך המשתתפים בתוכנית אפשר ללמוד הרבה על הנכונות שלהם והפידבק מהמפגש:

אחד הצעירים ממצרים אומר:

"אנשים אומרים היום שמדיה חברתית תשנה את העולם, אבל מדיה חברתית לא יכולה לשנות את העולם, אלא היא כלי שיכול להביא לשינוי. שום דבר בעולם לא יכול להשתנות אם לא אנחנו נשנה את ההתנהגות שלנו. האחריות לשינוי לא נופלת על הטכנלוגיה אלא על אנשים. יכול להיות לנו את כל הכלים והגאדג'טים בעולם אבל אם לא נשתמש בהם לעשות שינוי אז שינוי לעולם לא יקרה". כותב הצעיר…

אחד העיתונים בבירות גם דיווח מהכנס משוודיה:

"התוכנית ריכזה מנהיגים צערים ממדינות המזרח התיכון אשר קיבלו כלים בעבודה עם מדיה חברתית".

בנוסף לכך דיווח העיתון כי התוכנית משפרת את הכישורים של מנהיגים בפעילות במדיה חברתית למטרת הגדרת אג'נדה חברתית ושינוי חברתי.

בשבוע הראשון של התוכנית חולקו הצעירים לקבוצות של 4-5 אנשים והיו צריכים להחליט על רעיון שיכול להביא לשינוי חברתי על ידי שימוש בכלי המדיה החברתית. מספר הרעיונות היה רחב: מזרם מידע בנושא המזרח התיכון, לקהילת מוזיקאים מהעולם הערבי עד לקהילת של אמני גרפיטי. נוסף על כך חשבו הצעירים על הקמת קהילה שתרכז מתנדבים המוכנים לסייע וולנטרית למען זכויות אדם באיזורי המזרח התיכון.

אין ספק שקבוצות מיקוד מסוג זה הינן כלי עיקרי בלימוד וחינוך הנוער בסיעור מוחות למען קביעת אג'נדות חברתיות. הצעירים של היום מבינים את המדיה החברתית וכלי האינטרנט טוב בהרבה מהמבוגרים שתופסים את כסאות הפרלמנט. כנסים מסוג זה במקומות ברחבי הארץ יכולים להביא לרעיונות חדשניים וייחודים שישפרו את מדיניות ההסברה של ישראל מול העולם. אם העולם הערבי מצליח להשכיל להשתמש בכלים מסוג זה, אין סיבה שמשרד החינוך ועמותות שונות לא יביאו לדעת הציבור כנסים מסוג זה.

כבר ראינו איך מספר רעיונות של צעירים נלהבים להביא לשינוי בתפיסת ההסברה העולמית אל ישראל הצליחו בצורה נפלאה: Qassam Count, התנועה לשחרור גלעד שליט שהצליחו להגיע אתמול לטרנד טופיקס בטוויטר, והפעילות שעשתה הקונסוליה הישראלית בניו-ניורק בזמן מלחמת עופרת יצוקה יצרו קהילה של תומכי ישראל בכל העולם.

הטעות הגדולה שהממשלה לא מאפשרת המשכיות של פעילויות כאלה, או יוזמת שימוש בכלים אלו על מנת ליצור תומכי ישראל ברחבי העולם לאורך זמן. כשזמנים קשים או בזמן משברים קרי הדיווח בעיתון השוודי שבוע שעבר יצליחו בליחצת כפתור ליצור לחץ מצד אחד והזנה חיובית ישראלית מצד שני על גבי המדיה החברתית.

מפלגת פיראטים חדשה בבריטניה טוענת שהיא רוצה לרוץ לפרלמנט על מנת לחולל שינוי בתחום זכויות יוצרים ומדיניות הטכנלוגיה הדיגטלית.

המפלגה הנבנית בימים אלו בבריטניה רוצה לתפוס את הנוער להצביע בבחירות הקרובות על מנת לאפשר לחוקק חוקים חדשים בתחומי שיתוף הקבצים והמוזיקה.

המפלגה הבריטית מקווה לשכפל את ההצלחה של המפלגה הפיראטית בשוודיה Pirate Bay שקיבלה 7.1% מהקולות בבחירות האחרונות, על הגב של פרסום המשפט המפורסם המתנהל בשוודיה נגד אתר שיתוף הקבצים הגדול בעולם Pirat Bay שהיום גם ירד מהאוויר ומייסדיו על סף להישלח לכלא למספר שנים.

מנהיג המפלגה הבריטית, אנדרו רובינסון, טוען כי לקראת החלטות הממשלה האחרונות לקנוס 50 אלף ליש"ט כל אדם המשתף קבצים בתעשייה בה מוערכים מעל 7 מיליון משתפי קבצים, יש למפלגה הזו הרבה מה לומר.

ברור כי לא כל המועמדים של המפלגה ייבחרו אך הקירבה של המפלגה הבריטית למפלגה השוודית והשיח בנושא שיתוף הקבצים שגועש לאחרונה זורק את המחשבות שלנו למקומות שאולי זה יקרה. רובניסון טוען כי העובדה שבני נוער מורידים קבצים, אומנם בחינם, מאפשרת לאמנים ומוזיקאים ברחבי העולם להישמע יותר ולמכור כרטיסים להופעות וקונצרטים.

האפשרות ששיכפול מקרה שוודיה בפרלמנט יגיע למדינה קשוחה כבריטניה גורם להרהורים בתחום הפוליטי. הכוח שניתן לאתרים או מדיות חברתיות על ידי האינטרנט מאפשר לחברות אינטרנטיות לאסוף סביבם אג'נדה חברתית אשר יכולה לאפשר להם להגיע לממשלות ברחבי העולם.

המדיה החברתית שלעצמה מאפשרת לרכז אג'נדות חברתיות סביב קהילה חזקה ולויאלית אשר תזניק את הכוח שלה לכל מקום בעולם. השאלה האם ככה תראה הפוליטיקה בעוד מספר שנים? האם כללי המשחק ישתנו וכעת ניתן ביטוי גם למפלגות קטנות להשמיע את עצמם רק על ידי הכוח שהן צברו מהרשת?

השבוע נתקלתי בשיעור שנערך באוניברסיטת סטנפורד על קמפיין אובאמה במדיה החברתית. באוניבריסטת סטנדפורד המסקנות היו ברורות, מקרה אובאמה לא ישכפל את עצמו באירופה, יתרה מכך השיעור מציב עובדה שלעולם לא יהיה אובאמה במדינות כמו אירופה, גרמניה או ספרד בגלל שהם כל כך שונות מארצות הברית.

אז מה כן גרם לתרחיש להתקיים בארצות הברית?

1. החוזק והעוצמה של המפלגות הוא חלש. כעובדה למרות שהמקבלי החלטות במפלגה הדמוקרטית תמכו בהילארי קלינטון בסופו של יום אובאמה ניצח.
2. בארצות הברית ישנם אינדיבדואלים שרצים לבחירות או קמפיינים אישיים, דברים כאלה לעולם לא יקרו באירופה שם מקבלי ההחלטות הם אלה שקובעים מי יהיו המועמדים בבחירות.
3. ייעוץ והכוונה לפוליטיקאים בארצות הברית זה משהו שקיים כבר שנים, למעשה אובאמה גייס קבוצה של אנשי ייעוץ כשרוניים שהם אלה שהתניעו את הקמפיין. אנשים כאלו לא נמצאים בכל העולם…
4. בארצות הברית גיוס תרומות יכול להתבצע בצורה אינדיבידואלית. אצל אובאמה קמפיין גיוס התרומות סחף מאות אלפי אנשים שתרמו כמה מילוני דולרים, בעיקר בעזרת האינטרנט. באירופה ההלוואת ניתנות אך ורק על ידי הבנקים או הממשל כך שיחידים לא יכולים לקבל הלוואה אלא רק מפלגות.
5. ההשפעה של התקשורת בארצות הברית לוקחת חלק אדיר מקבלת ההחלטות. דעת קהל היא הכלי המשפיע ביותר באמריקה. הטרנספורמציה לכיון המדיה החברתית רק חיזק את כוחה של דעת הקהל.
6. מאגרי מידע אדירים עקבו אחר אנשים ואחרי המיקומים שלהם, למטרת שינוע האנשים ממקום למקום לקחת חלק ולהצביע איפה שצריך אותם, באירופה זה בלתי אפשרי מכיוון שחוקי הפרטיות קשוחים בהרבה.
7. במהלך הקמפיין נדרשו מאות אלפי מתנדבים לקחת חלק בפעילות, באירופה כמעט בלתי אפשרי לגייס מתנדבים מכיוון שהתושבים אינם חושבים חיובית אודות הפוליטיקה ויש לה אימאג' רע.
8. המדיה החברתית הייתה שם גם בבחירות ב2004, אבל דין הווארד לא הצליח לנצח את הבחירות. האנשים שעשו להווארד את הקמפיין את אותם אנשים שהקימו את החברה Blue State Digital שהקימה לאובאמה ב2007 את MyBarackObama ולאחר מכן ניהלו לו את כל הקמפיין לבחירות ב2008. בנוסף הם בנו כלים לשיתוף אזרחי ברשת וחיבור בין מועמדים לתושבים כמו Democracy for America. מסקנה – אובאמה קיבל צוות שכבר למד את כל הכלים ובדיוק מה לעשות ולא נדרש עבורם שום קשיים בלידה…

אומנם דיברו ועוד ידברו רבות על הקמפיין אבל השאלה הנשאלת שרציתי לעורר בכם לאורך הפוסט היא האם יכול לקרות אפקט אובאמה שוב באירופה או אצלנו בישראל? לפי המסקנות מהשיעור נראה כי אנחנו מאוד דומים לאירופאים, אין אצלנו רוח התנדבותית, לפוליטיקה יש שם רע, וגרוע מכך אין באופק שום מנהיג שיכול לסחוף אחריו מיליונים! אשמח לתשובות שלכם…

מדי יום אנחנו מדווחים לכם אודות השימוש של הממשל והפוליטיקה במדיה החברתית, אך מלבד הפלטפורומות שאנחנו מכירים: פייסבוק, טוויטר, יו-טיוב ודומיהם. מדיה חברתית נוספת לא פחות היא המכשיר הסלולרי שכולנו מחזיקים צמוד צמוד.

כיום יש מספר גדול יותר של אנשים בעלי גישה לאינטרנט ממכשיר סלולרי מאנשים בעלי גישה לאינטרנט בצורה המסורתית דרך מחשב. ממשל אובאמה ממשיך עם המינוף הטכנולגי שלו לכיוון הסלולר. לפני מספר חודשים אובאמה נאם בקהיר, ועל מנת לעדכן את כל התושבים הוא דיווח משפט משפט דרך מערכת התראות סלולרית שהולכת ונבנית על ידי הממשל בראשותו.

מערכת ההתראות סלולרית שמקימה נציבות התקשורת הפדרלית (FCC) תאפשר לספקי הסלולר לקחת חלק ולשלוח התראות חירום ללקוחות שלהם. מערכת זו תשלח הודעות חירום מתוך טסקט מורשה פדרלית שידווח גם לרשתות הרדיו והטלויזיה.

המחלקה לבטחון פנים והמשרד לתעשייה נפגשו השבוע כדאי לדון בתכנון מוקדם של המערכת. נציג טכנולוגי של המחלקה לבטחון פנים אומר כי הוא מעריך שהמערכת תהיה מוכנה לקראת אוקטובר. בהתחלה המערכת תכלול רק הודעות טקסט אך תשתכלל ובעתיד תעדכן בסלולר האישי באמצעות הודעות קוליות ווידאו.

המערכת תקבל התראות רשמיות מהנשיא, מהמחלקה למזג האוויר ומהרשויות לחירום ובטחון המדינה. אם ספקי הסלולר יעשו יד ביד עם המערכת והממשל יוכלו המנויים של כל מפעיל לקבל הודעות בשלושה סוגים שונים:

1. התראות מהנשיא – אירועי טרור ובטחון המדינה.
2. התראות חירום נקודתיות – סופות הוריקן, שטפונות ונזקי מזג אוויר.
3. שירותי נעדרים – התראות על ילדים נעדרים בעקבות בריחה, חטיפה או התעללות.

נראה כי ממשל אובאמה ממשיך במינוף שלו בצורה מענינת ומרתקת. אנחנו צופים כי הקידמה בשילוב הפוליטיקה והממשל עם המדיה החברתית תלך ותגבר בחודשים הקרובים.