בעוד ממשלות ועיירות מקומיות עושות צעד צעד לתוך המדיה החברתית, הן נתקלות בבעיות חוקיות ורגלאטוריות בשימוש היומיומי כל אדם בעל גישה לאינטרנט יש לו יכולת להרוס את הפעילות או המוניטין עבור ממשלה או ארגון מקומי.

ברגע שהוא מתקל את הפעילות שלהם במדיה החברתית הוא לא רק פוגע בהם ישירות אלא מוביל לגלגול של התוצאה בצורה רחבה יותר מתוקף הויראליות של המדיה.

בראיון שנתן קן פלמן, עו"ד מדנבר המתמחה בחוקים שבין תקשורת לממשל, סיפר שכפי שלפני 20 שנה נשאלו אותם שאלות על ידי הממשל ברגע שהרימו תקשורת כבלים באוויר, וכמו שלפני 10 שנים הם שאלו שאלות ברגע שהרימו את האתרים שלהם באוויר וכמו לפני 4 שנים שהם היו מעוניינים להרים בלוגים לאוויר. כיום נשאלות שאלות דומות לגבי השימוש של הממשל בפעילות במדיה החברתית באתרים כמו פייסבוק, טוויטר, מיספייס, יוטיוב ודומיהם.

הקשיים בפעילות במדיה חברתית עבור ממשלות ועיירות מקומיות אינם אותם קשיים אשר נתקלים גופים מסחריים.
לדוגמה: אם ישנם 3 סנאטורים אשר מצייצים על נושא חקיקה מסוים או מדברים בפייסבוק כאמצעי תקשורת האם זה נקרא כפגישה?
או
אם מגיע סנאטור ואומר שהוא רוצה לקבל העתק מלא של כל הערות והתגובות שנעשו אודות פרויקט כביש 6 האם זה נחשב כאזכורים שצריכים להיכנס לפרוטוקול?

פייסבוק, לינקדאין, טוויטר ודומיהם לכולם יש חוקים וכללים שונים מי הבעלים של התוכן, מי שולט בו ואיזה שימוש יכול להיעשות בו, ומעל הכל מי זוכה לקבל אותו…

טוויטר לאחרונה שינה את הקובץ חוקים ושירותים באתר ומתוכם יכולים להיות 3 מקרים בהם ממשלות וארגונים צריכים להיות מודאגים:

1. בעלות על ציוצים:
טוויטר תספק לך כבעל החשבון את הבעלות על הציוצים שלך והתוכן: האומנם? באותיות קטנות רשום כי טוויטר אינו מבטיח כי תפרסם, תפיץ או תרשום את הציוצים שלך או שתינתן לך האפשרות לעשות בהם שימוש. יתרה מכך טוויטר רושם כי יש את האפשרות למחוק, לסגור ולהפסיק פעילות של חשבון מסוים ללא הודעה מוקדמת.

2. פרסום:
טוויטר כחלק מחיפוש אחר מודל הפרסום האולטימטיבי באתר רושם בהסכם החדש כי ייתכן מצב שבציוצים שלך ישתלבו פרסומות לפי התוכן והקונטקסט של הציוץ שלך. האם נזכה לראות פרסום ממוקד כמו שגוגל קוראת את המיילים שלנו? כלומר יש אפשרות שבציוץ על רפורמת הבריאות של אובאמה יהיה פרסום של שרה פיילין???

3.פרטיות:
כאן, לטוויטר יש אישור לקרוא את כל ההודעות האישיות שאתה מקבל לחשבון שלך (DM) מה שיכול לקרות שאם ממשלה או ארגון יארגן מחאה כנגד החוקים החדשים של טוויטר, טוויטר תוכל לזהות את זה ולסגור לך את החשבון…

התרחישים הללו הם רק תיאוריות שונות אודות עתיד המדיה החברתית והשימוש של הממשל והפוליטיקה במדיה זו. אני שומע עוד ועוד אנשים מציגים את העידן המקוון של הממשלה כ GOV 2.0 לדעתי אנחנו רחוקים עידן שלם מהרגע הזה וממשלות לומדות להשכיל להשתמש במדיה החברתית אט אט…

בנוסף אני רוצה לחלוק איתכם משהו שבסיעור מוחות היום הגעתי למסקנה נחרצת, אשמח לתגובות שלכם, המינוף של המדיה החברתית במדינות נוספות בעולם יקרה אך ורק אם במדינה יקרה תהליך בחירות. כמו שקרה והתחיל בארצות הברית, האיחוד האירופי, ישראל, איראן, הודו, אוסטרליה ויפן

האם המדיה החברתית תלויה בשימוש של הפוליטיקה בשביל להתמנף?

השימוש של הפוליטיקה במדיה חברתית זה לא משהו שמעניין את הציבור הרחב בדרך כלל, אבל מדי פעם נתקלים בדברים מעניינים שגורמים לאנשים אחרים שהתחום לא מעניין אותם, לתהות האם לפוליטיקה יש תפקיד במדיה חברתית?

המשחק הפוליטי האחרון שצץ בטוויטר הוא תחרות על ליבם של הגולשים האיראנים. בעוד שמשחקים ברשת זה דבר מסובך, Play 4 Iran, הוא משחק פשוט אבל מאחורי ההשלכות עומדות אג'נדה חברתית – פוליטית נועזת.

המשחק הפוליטי עומד מאחורי תנועת האופוזיציה הירוקה, The Green Movement, המתנגדת למשטר הנוכחי ועושה כל שביכולתה להפלת הממשל האיראני.

משחקים שנוצרים למטרת אג'נדה חברתית זה לא משהו חדש בתחום המדיה החברתית, בעבר ראינו מספר משחקים חברתיים הנושאים אג'נדות חברתיות למטרות שונות: איכות הסביבה, תרופות ועזרה הומניטארית אבל בסחף כזה טרם ניתקלנו.

סקירה על האירועים: בחודשים האחרונים שהובילו למספר תהפוכות חברתיות ברשת במדינה בבחירות ה10 בממשל האיראני התחילו לפעול מספר פעילים ברשת למטרת המפלגה הרפורמיסטית שבראשה עמד חוסיין מוסאבי. בעוד שהזרם הרפומיסטי הפסיד את הבחירות (חלק יגידו בעקבות הטעייה של התוצאות) צעירים איראניים גיבשו אג'נדה חברתית ירוקה שהתחילה להתפשט ברחבי המדיה החברתית וגרפה אחריה מאות אלפי גולשים ממקומות שונים בעולם.

המשחק Play4Iran נועד לתמוך בתנועה הירוקה ונראה כי הוא משתמש בכל הכלים שהמדיה החברתית כל כך אוהבת. גולשים הנרשמים למשחק צוברים נקודות על ידי פעילות ירוקה שהם עושים: שינוי תמונת פרופיל, הפצת מסרים למען המטרה ועוד.

בעוד המשחק שם לעצמו מטרה להסתיים ב23 לספטמבר עם מנצח ברור, השתלשלות הפוליטית בעולם תגרור אחריה פעולות דומות.

שילוב הגולשים בתהליך הנעה לפעולה הוא לא משהו חדש, אבל החברתיות והכוח של המדיה החברתית משחק תפקיד עיקרי במתן אפשריות התנעה נוספות עבור ממשלות ופוליטיקאים.

בעבר רשמתי אודות אפשרויות האם ניתן לסחוף גולשים בהמוניהם רק בעקבות אג'נדה מסוימת ואט אט ניתן לראות בבירור כי זה אפשרי בהחלט.

עידן המדיה החברתית מכווץ את ההבדלים בין גולשים ובכך יותר קל עבוד כל אחד מהפעילים למצוא 'אחים' מקבילים במקומות שונים ברחבי הרשת.

כל שנותר הוא שהאנשים העומדים בראשי הפרמידה בממשלות שונות יבינו כי לא ניתן להחמק והתערבות ונקיטת פעולות הינם הדרכים ההכרחיות לקחת חלק.

מתי זה יקרה אצלנו? אולי בבחירות הבאות… שנה טובה!

במדינות לטיניות ברחבי דרום אמריקה הוטלה צנזורה על המדיה החברתית. פוליטיקאים ומנהיגים ממשלות דרום אמריקאיות אומנם משתמשים במדיה החברתית אך מטילים חוקים חדשים על חופש הביטוי באינטרנט.

מדיה חברתית זה דבר מאוד חדשני בדרום אמריקה במיוחד בקרב פוליטיקאים והממשל. המנהיגים שכן מתשמשים במדיה חברתית מנסים לחקות את הצלחת אובאמה וליצור בסיס מוצק לקהילה אשר תספק ביטחון, תמיכה וגיוס משאבים ברגעי צורך.

לנשיא מקסיקו קלדרון יש עמוד מעריצים בפייסבוק, למרות שפייסבוק מאפשר ברגע שאתה נהיה אוהד בעמוד לפרסם תגובות ולכתוב על הקיר של העמוד, אצל קלדרון נשיא מקסיקו האפשרויות מוגבלות.

מחקר שנעשה על העמוד של קלדרון יצר אילוסטרציה של גולשים שכתבו תגובות אוהדות מצד וקוטלות מאידך על נשיא מקסיקו. בצורה לא מפתיעה התגובות האוהדות שהשאירו הגולשים נשארו על העמוד ואילו התגובות הקוטלות נמחקו כלא היו.

לסיכום אם אתה כותב דברים בעד הנשיא קלדרון אתה מקבל ממנו הודעה אישית ותודה, אם אתה כותב נגד מוחקים אותך!

אומנם הפוליטיקאים בדרום אמריקה חסרי נסיון בכל הנושא של מדיה חברתית, ואינם מבינים את צורת ההתמודדות של המדיה החברתית כמו מדינות מערביות בהם דמוקרטיה וחופש ביטוי הם כלים חיוניים.

האירוניה היא שהפוליטיקאים החובבים בתחום מתאמצים בלצנזר תגובות נגד, יוצרים מוניטין שלילי גדול בהרבה באם היו משאירים אותם ולא מוחקים. עובדה זו מוכיחה כי הממשלות בדרום אמריקה לוקות בחסר בכלי המגשר בין האישיות הפוליטית יועצי התקשורת והציבור וניתן לראות כי אין להם הבנה ואילו בסיסית כיצד המדיה החברתית עובדת.

לפני שאנחנו ניגשים למדיה החברתית אנחנו באמת צריכים לבחון מה הדברים שמצפים לנו. האם למחוק הודעות אומר שניהול המוניטין החברתי שלך הוא טוב? בנוסף לכך חשוב מאוד ברגע שניגשים למדיה חברתית היא ליצור אג'נדה ברורה ויציבה כיצד אנחנו מטפלים במשברים ובעיות מסוגים שונים ולצפות לדברים הקיצוניים ביותר.

אתמול נשיא ארצות הברית ברק אובאמה נאם וענה על שאלות תלמידי תיכון בוירג'יניה. חלק עיקרי מהנאום של הנשיא היה השימוש בפייסבוק ובמדיה חברתית, ואמצעי הזהירות הרבים שצריך לעשות על מנת שעדכון המדיה החברתית לא תפגע בכם בעתיד.

אחת השאלות שנשאלה על ידי תלמיד תיכון, מוצגת ב 1:40 בוידאו היא איך נהפכים לנשיא ארצות הברית:

תשובותו של אובאמה טיפה הפתיעה אותי, אם כי המיקוד של התשובה במדיה חברתית מעורר ספקות מסוימות לא על התשובה אלא האם הוא באמת חושב ככה:

"בוא אני אתן לך כמה טיפים פרקטיים: קודם כל אני רוצה שכולם יאיזנו טוב טוב למה שאני אומר: "צריך להיות מאוד זהירים עם כל מה שאתה מפרסם בפייסבוק". בגלל שבעידן היו-טיוב, כל מה שאנחנו עושים, מתישהו יצוץ שוב במהלך החיים שלנו. שאתה קטן אתה עושה טעויות ודברים טיפשיים, ושמעתי על הרבה אנשים שמעלים תמונות מצחיקות שלהם בפייסבוק וניגשים להצעת עבודה ואנשים עושים עליהם חיפוש ומוצאים את התמונות והעדכונים המגוחכים האלה, זו עצה פוליטית פראקטית שאני יכול לתת לך"

אז הקשר בין השאלה של הילד לבין תשובתו של אובאמה לא כל כך קשורה לטעמי, אבל המעניין הוא שהטיפ הראשון שאובאמה העלה בתשובתו הוא על פייסבוק….

אז קשה להבחין עם אובאמה מתכוון לחבריו הפוליטיקאים שעשו טעויות שונות במהלך הקריירה שלהם והרשת זעקה לשמוע את הדברים שלהם והתמונות שהם פירסמו במדיה החברתית.

1. כותב הנאומים הצעיר ג'ון פאברו הצטלם במסיבת קולג' שהוא נותן לבובת קרטון של הילארי קלינטון לשתות בקבוק של בירה.

2. חברו הטוב של הנשיא אובאמה, ואן גו'נס, שהתמנה בשנה האחרונה לתפקיד חדש בבית הלבן הממונה על איכות הסביבה, אך התפטר מתפקידו כי הוא חתם על עצומה באינטרנט שהבית הלבן היה מעורב באסון התאומים, סוג של קונספירציה טובה.

3. שופטת הבית העליון סוניה סוטומאיר, שוידאו שלה מ2001 עלה ביו-טיוב שטענה שנשים לטיניות הן שופטות טובות יותר מגברים לבנים.

אין ספק כי צריכה להיות אחריות לאיש ציבור עד כמה המידע אותו הוא מפרסם נגיש לציבור. יתרה מכך איש ציבור צריך להיות מספיק אחראי במהלך הקריירה שלו לא לעשות דברים טיפשיים שיצוצו להם במסדרונות הרשת.

הנקודה למחשבה המרתקת כאן היא עד איפה בודקים ומחפשים עלינו. אומנם אובאמה נתן טיפ לילדי התיכון על חיפוש עבודה אבל האם הפרטיות שלנו צריכה לשחק תפקיד עיקרי של אחריות מצידנו? האם החיים אותם אנו מנהלים במדיה חברתית צריכים להיות שונים מהחיים האמיתיים שלנו.

אני לא קונה את זה: אז עוד 10 שנים שהמידע עלינו במדיה חברתית יהיה עמוס וגדוש בתמונות ותוכן, אנחנו נצטרך לחשוב מה למחוק ומה להשאיר? היינו צעירים אז העלנו תמונה שלנו שותים אלכוהול, או שמישהו עשה לנו טאג על תמונה מהטיול השנתי שלא מחמיאה לנו. עד איפה הגבול?

לגבי הענין שאיך נהפכים להיות נשיא ארצות הברית, אולי הוא צודק. עדיף לתת טיפים איך להתנהג במדיה חברתית ולא לגלות את הסודות האמיתיים, פוליטיקאי עד הסוף, לא?