כאשר MySpace היה פופולארי, הדבר הכי נכון לגולשים היה להגדיר דמויות פיקטיביות של אנשים מפורסמים מסדרות טלויזיה או מסרטים לדוגמת ארי גולד מהפמליה, לאחר מכן מי שהקים את הפרופיל ניסה להחיות את הדמויות הללו מידי יום ולסובב סביבו את פוטנציאל הגולשים ברשת…

כיום כולנו נוכל לדעת שדמויות אלה לא אמיתיות ונבין שבקרוב מאוד הם יסגרו. בזמן הנוכחי בו לכולם כבר יש זהות אינטרנטית במדיה החברתית אישיים מפורסמים ונבחרי ציבור כבר לא פיקטיביים ומעבירים את חייהם מדי יום בפייסבוק ובטוויטר כדוגמת אשטון קוצ'ר, המלכה הירדנית ועוד. אבל מה היה קורה עם לדמויות של המאה ה-18 היה טוויטר ופייסבוק, איך הקרבות לפני 200 שנה היו מתנהלים במדיה החברתית?

נייט גינגרייץ הדובר לשעבר של בית ההיסטוריון, כתב ספר עם ביל פורצ'ן "To Try Men's Souls". נושא הספר הוא הקרב על טרנטון, נקודת המפנה במלחמה האמריקאית בה ג'ורג' וושינגטון וחייליו חצו את נהר דלוואר בלילה של חג המולד בשנת 1776. איך הכל מתקשר?

מחברי הספר מנסים להתקדם מהספרים של הנייר ולהתקדם למדיה החברתית, כבר נכתב לפני מספר שבועות על הספר הראשון שנכתב בטוויטר אבל במקרה של גינגרייץ מטרת הצוות הוא לתאר כיצד החיילים היו מתנהגים במהלך הקרב אילו היה להם חשבונות טוויטר או פרופילים בפייסבוק…

טוויטר פייט, התחיל היום בבוקר והמצייצים בינכם יכולים לעקוב אחרי ג'ורג' וושינגטון , ג'ונתן ואן דורן טוראי בצבא הקולניאלי ואחרי הקולונל ג'והן רול. כל הציוצים מאנשי צבא אלו יצרו סימולציה של הקרב על נהר הדלוואר וההתקפה על טרנטון בזמן אמת!

המדיה החברתית שינתה את הדרך בה אנחנו צורכים את הצרכים שלנו, שינתה את הדרך בה אנו משתלבים בחברה ובקהילה ואפילו את הדרך כיצד אנו מארגנים וממתגים את עצמנו. האם למדיה החברתית יש את הכוח לשנות את המושג ניצחון ומלחמה מהי?

דיון עמוק, ללא ספק. אבל כיום שצבאות בעולם מתחילים להשתמש במדיה החברתית ואף ארגון הביון האמריקאי ה- CIA משקיע בחברה טכנלוגית שמנטרת אזכורים במדיה החברתית זה גורם לנו להרהורים. האם אנחנו בזמן בו הערך של ניצחון יכול להשתנות, כלומר האם הצבא יכול להגדיר ניצחון במדיה החברתית? היש דבר כזה?

הרג וכוח הם מונחים מובנים. כוח זה כוח והרג זה הרג. נראה כי בשנים האחרונות הרג כוחני בחסות המדינה הינו תוצר ישיר של הפוליטיקה בת זמננו. גנרל רופרט סמית כתב ספר על השימושיות של כוח, או כח ככלי – The Utility of Force, גנרל סמית הינו בריטי שהוביל את היחידות הבריטיות בזמן מלחמת המפרץ ב 1991. לאחר מכן ניהל סמית את כוח נאטו בבוסניה. הספר מתאר על טאקטיקות וטכניקות צבאיות מאז ימי נפוליאון והשינויים שקרו מאז 1945. הספר מתאר את השימושיות של כוח והשינויים שבוצעו בשנים האחרונות בעקבות הוזלת טכנלוגיות, צבאות אינדיבדואליים, הצמצום בפער בגלובאליות ועוד מספר פרמטרים צבאיים. הספר למעשה נותן אפשרות לקורא להבין אילו דרכים ומגמות אנו עתידיים לצפות בפאן המיליטאנטי.

אחד הדברים העיקריים שכותב סמית, (בקרוב הכל יהיה קשור למדיה חברתית, סבלנות) הוא על ההתמודדות החברתית של חיילים שנתקלים בכוח עוין ממולם. לדוגמת הלחימה בבוסניה שהייתה מצומצמת חברתית או אפילו המלחמה בעיראק שהתמקדה בלחימה נגד אנשים אסטרטגיים בתוך החברה. הלחימה החדשה הזו נקראת Anbar Awakening "שינוי חברתי עם השלכות צבאיות".

המלחמה המודרנית חייבת לתת יחס קרוב לתקשורת, מנהיגים צבאיים מודעים לכל מהלך צבאי שלהם שיסוקר במדיה התקשורתית והם חייבים לקחת את זה בחשבון. מדוע הם נלחמים חייב לדבוק בנרטיב של פוליטיקה,היסטוריה ומטרות המדינה אותה הם מייצגים.

ובכן המדיה החברתית למעשה היא סוג של הלחימה הפוליטית הזאת. מול חברה, תקשורת וביקורת. ברגע שצבאות בעולם מתחילים לקחת חלק פעיל בפעילות חברתית יש לקחת בחשבון כי הפער בין חברה וצבא יצטמצם והם יהיו חשופים בכל מהלך שלהם.

ההתנגשות של צבאות מול חברה תגרום לכך שחייל יגיע לשדה הקרב ויכיר את החייל שמולו דרך המדיה החברתית, הצמצום פערים ותרבויות כאן מקבל משמעות כבדה, הדילמה כאן חזקה מנשוא.

צבא עם השימוש שלו במדיה החברתית יכול להחליט כיצד מתבצע הניצחון שלו, האם זה תעמולה או הכוח וההרג מקבל פאן טכנלוגי?
פיטר דרוקר סופר טכנלוגי ופילוסופי שנפטר בגיל 95 לפי 4 שנים כתב בספר האחרון שלו, כי ידע ומאגרי נתונים זה הכוח הבא. כלומר האם צבא שמצליח לשלוט במדיה החברתית: פייסבוק, טוויטר, יו-טיוב ודומיהן יש לו יתרון על צבא אחר?

האם המדיה החברתית תשנה את המושג ניצחון?

לטאליבן יש ערוץ חדש ביו-טיוב! האם הטאליבן החליט להשתמש בכלים של מדינות המערב ולקבל על עצמו את הניהול של ערוץ יו-טיוב מקוון?

הטאליבן באמת הוא בן המאחרים להבין את העולם הדיגיטלי, והגיחות הראשונות שלהם בשלהי 2007 לא היו מוצלחות כל כך. הסרטונים היחידים שבאמת השתמשו עבורם הטאליבן ביו-טיוב היה שידורם של קטעי וידאו של חיילים אמריקאים בצורת אמבד מיו-טיוב שאותו הם השתילו בעמוד הראשי באתר שלהם, שבעבר הפנטגון לא היה עושה. כלומר אם נסתכל על הדברים מהצד הטאליבן השתמש במדיה החברתית בצורה טובה יותר הרבה לפני שהפנטגון הבין. השאלה אם הוא מבין \ הבין את הכוח של המדיה החברתית?

אז מה סוף סוף דחף את קבוצת המורדים להקים ערוץ מקוון ביו-טיוב?

איוון קולמן מומחה טרור במדיה חדשה אומר שכל העניין הוא טכנלוגי:
" המאמצים של הג'יאהד וארגוני הטרור להפיץ תוכן ברזולוציה גבוהה הייתה בלתי אפשרית וגרמה לקריסה של תשתית האינטרנט. עכשיו הווב מאסטרים של הטאליבן הצליחו לגשר על הבעיה הזו סוף סוף, ומצליחים בחינם להעלות סרטונים ליו-טיוב ולשדר אותם לכל מקום בעולם ויתרה מכך להשתמש בהם לצרכים שלהם בתוך אתרי הבית.

ולא רק הטאליבן השכילו להשתמש במדיה חברתית, "האמיריות האיסלאמית של אפגניסטן" מאפשרת לגולשים ולקוראי הבלוג שלהם לשתף את התכנים במדיה החברתית: טוויטר, פייסבוק, גיד ודומיהן. אומנם הם עדין לא פתחו חשבונות משלהם אבל העובדה שהם מבינים את הכוח של המדיה החברתית נותנת לגיטמיציה לעוד ארגוני טרור להשתמש במדיה החברתית, איך הציבור יקבל את זה?

כרגע בערוץ של הטאליבן ביו-טיוב סרטון אחד הורד, למרות שהקרולרים של יו-טיוב מזהים פיצוצי מכוניות וסאונד של חומר נפץ ופיצוצים לקח להם שבוע להוריד את הוידאו.

אבל הדיון הזה מוביל גם לעניין הסרטון התורכי, האם דברים כאלה צריכים לקבל לגיטמציה אינטרנטית מכיוון שהמדיה החברתית היא הביטוי של חופש הביטוי, איפה הגבול והאם צריך לשים את הגבול? אשמח אם תיקחו חלק בדיון!

אחת ממילות המפתח בתקופה האחרונה בתחום הפוליטיקה המקוונת היא ממשל 2.0, החולקים על מינוח זה יגידו שבינתיים אין דבר כזה. יש שיאמרו מנגד שאובאמה הוביל את העדר לכיוון טרנד חדש של השימוש של הממשל במדיה החברתית ומינוח זה הוא הדרך של הפוליטיקה בשנים שיגיעו. עם כל זאת מחקר מעניין מנסה להאיר כי יש אפשרות שפוליטיקה 1.0 תבלע את הממשל 2.0, הייתכן?

טום שטיינברג מייסד חברת MySociety הוא אחד האנשים מאחורי המוחות של ממשל 2.0 בבריטניה והאדם אשר היה שותף ליצירת הדו"ח "הכוח של המידע". לפני זמן קצר מונה שטיינברג ליועצה של המפלגה השמרנית שמהווה האופוזיציה של המפלגה הליברלית כבר ארבע קדנציות שלוש מהן של טוני בלייר וכרגע של גורדון בראון. המפלגה השמרנית ידועה בתור מקדמת טכנולוגיות והייתה פעילה בעבר בנושאי מיחשוב רבים, מינויו של שטיינברג לתפקיד יוביל את המפלגה לכיוון ממשל 2.0 במהרה.

מר שטיינברג הסביר כי המינוי הוא אך ורק על תקן יועץ ולא ייעשה שום שימוש באג'נדה פוליטית בזמן תפקידו, כלומר שטיינברג יישאר נטרלי לאורך כל התקופה, האם זה אפשרי?

הדבר המעניין הוא כיצד בלוגרים ואנשי מדיה חברתית עושים את המעבר הזה לעולם של הפוליטיקה כביכול ללא לקיחת עמדה. גם באיטליה בפה גרילו (סטנדאפיסט ובלוגר) וגם שטיינברג מוכנים לקחת חלק מהפעילות פוליטית למרות שהם כבר מביעי דעה נחרצת ועצמאית בבלוגים שלהם ובציוצים.

מה זה אומר?: שמנהיגים חברתיים בעידן הממשל 2.0 עוזבים את האג'נדה הווירטואלית שלהם לכיוון מפלגות מבוססות, האם זה אומר שלא משנה כמה נצייץ או נעדכן בפוסטים עדין נהיה חייבים לחבור למפלגה מסוימת? האם זה אומר שגם בעתיד מפלגות יהיו צריכות להקים מבנים, לגייס תרומות חומרניות ולסחוף אנשים פרונטלית על מנת להצליח?

מנגד אחת מהתחושות שלי היא שאנשים בעלי אג'נדה חברתית מבוססת הפעילים בממשל 2.0 קל להם יותר אל מול המתחרים לגייס תומכים ולקדם אג'נדות מסוימות. אחד הכוחות הגדולים בממשל 2.0 הוא הכוח להסתכל לאחור על המתמודדים שלך בצורה קלה ואחראית יותר. עם זאת לא להתכחש לעובדה שפוליטיקאי צריך להיות יצרתי: לחפש אלטרנטיבות לכלכלה יציבה גם בזמני משבר, ולאתר מיעוטים בחברה ולסייע להם.

שילוב בין פוליטיקה 1.0 וממשל 2.0 חייב להיעשות, הטרנפורמציה המדוברת לממשל 2.0 היא מסנוורת. בפוליטיקה 1.0 יש את כוח המשיכה של החור השחור והדרך היחידה לשבור את הפרדיגמה הזו היא על ידי חדשנות דיגיטאלית עם תנועות חברתיות קרי ממשל 2.0.

ממשל 2.0 לא מדבר על מוסדות וארגונים כגוף, אלא איך ארגונים אלו מרכזים את המידע שיש להם להפצת הידע בצורה חברתית על מנת לשנות את מה שהציבור חושב עליהם. הנושא מורכב בהחלט, אך העניין בו זה משהו ששווה לחקור לאורך השנים…