לפני שנה, סוף 2008 עקבתי בהדיקות אחר טוויטר וההתפתחות שלו בקרב הפוליטיקאים בארצות הברית. רשימת הTwitterCongress שיצר בלוגר קמה לסכם את הפעילות של כל חברי הקונגרס בטוויטר, הרשימה הכילה 24 חברי קונגרס. תוך שנה הרשימה צמחה מ24 חברי קונגרס ל160 חברי קונגרס שמצייצים.

האימוץ של הפוליטיקאים בשימוש בטוויטר אינו בהכרח שווה שינוי פוליטי, רובם אינם בטוחים כיצד להשתמש בכלי הזה. הרוב המוחץ של חברי הקונגרס משתמש בכלי זה כחלק ממסע יחסי הציבור שלהם.

אני אגזים ואומר ש 90% מחברי הקונגרס שמשתמשים בטוויטר מפספסים את החלק החשוב ביותר בשימוש של הכלי הזה, דיאלוג עם ציבור הבוחרים שלהם על בסיס קבוע. לא עוד מסר חד סטרי עובר מהפוליטיקאים לציבור הבוחרים אלא השיחה מתבצעת בטוויטר לפעמים ללא התערבותם של פוליטיקאים וזה העיקר של המדיום התקשורתי הזה.

עכשיו לקצת פידבקים טובים ממספר פוליטיקאים ששוהים בגבעה, מייצג מדינת טקסס ג'ון קולברסון משתמש 80% מהציוצים שלו כ REPLAY @ כאמצעי לתקשורת עם ציבור הבוחרים. לא רק שהוא מייצר דיאלוג עם האזרחים, הוא ממש מספר להם איפה הוא עומד באג'נדה היומית בסדר היום הפוליטי בקונגרס.

סנטור קלייר מקאסיל ממדינת מיסורי היא דוגמה נוספת לפעילות נכונה בטוויטר. הסנטורית התרוממה בכמות העוקבים אחריה בצורה מרשימה במהלך שנת 2009. בתחילת השנה היו לסנאטורית רק מספר מאות של עוקבים היום היא כבר עומדת על 35,000. שאתם עוקבים אחריה אתם ממש מקבלים הצצה לחייה האישיים, בתקופה בו פוליטיקאים לא ממש חיים בטוויטר, הסנאטורית הצליחה לגרום לעוקבים שלה אמינות לאורך התקופה שמציגה את האנושיות שיש בכלי כטוויטר.

אבל לא רק אישיים פוליטיים תרמו להתפתחות טוויטר בשנת 2009. השינוי הפוליטי האמיתי התבצע מעבר לים. טוויטר סיפק יצוא של אינפורמציה מהמתרחש באימפריה הפרסית iranelection#. העולם חווה את המתרחש באיראן באמצעות תמונות וציוצים שפורסמו בטוויטר. איפה שהמדיה כשלה, טוויטר היה על ידו העליונה והצליח להפגין מחזות שלא נראו באף גוף תקשורתי קונבציונאלי אחר.

אבל התנועה הירוקה באיראן, לא היו היחידים. הפעילים במולדובה הצליחו גם ליצור אימפקט בחודש אפריל האחרון, כאשר הקומוניסטים ממולדובה ניסו לגנוב את הבחירות, סטודנטים ופעילים ארגנו אירועי מחאה המונים בכיכר המרכזית אך ורק דרך טוויטר.

עם הבחירות הקרובות לסנאט בשנת 2010 והעלייה של אמצעים טכנלוגיים זולים ומתוכמים כמו טלפונים חכמים, אינטרנט בכל מקום והמדיה החברתית העולם הפוליטי לעולם לא יהיה אותו דבר.

בקשר למצב אצלנו, אני רק אוסיף לכם לינק לטוויטר של חבר הכנסת שאמור להוביל את המהלך לממשל מקוון. אתם תשפטו עד כמה אנחנו מאחור…

הממשל בארצות הברית, מעלה את רמת המחקר במדיה החברתית ויוצא בעקבות עברייני מס. האם אנחנו לפני מעקב של הממשל אודות הפעולות החברתיות שלנו ברשת? האם פעולות האבטחה והפרטיות שפייסבוק מתחילים להפעיל עושות את האפקט ואזרחים מגדירים את הפרטיות שלהם כלא זמינה?

משתמשי המדיה החברתית צריכים מעתה לשים לב: הממשל צופה בנו!

הוול סטריט ג'ורנל דיווח לפני מספר חודשים כי פקידי ממשל סורקים אתרי מדיה חברתית כמו טוויטר, מיספייס ופייסבוק על מנת לאתר פורעי מס וחוק. ה FBI איתר דרך המדיה החברתית אדם במדינת ניו-יורק אשר חבר לארגון התכנון לפגוע בריבונה של ארצות הברית.

הבוסטון גלוב מספר כי 14 פקידי ממשל מספרים כי חלק מהפעילות היומיומית שלהם לתפוס עברייני מס וחוק, הם עושים שימוש בניטור ומעקב אחרי עדכונים ותכנים של אזרחים במדיה חברתית.

מגזין הדיגיטאלי ווירד כתב, וגם אני סיפרתי לפני מספר שבועות, כי ה CIA קנה חברה טכנלוגית אשר מתמחה בטכנלוגיות מעקב במדיות חברתיות ברשת האינטרנט. עוד מוסיף המגזין כי זהו חלק מתהליך שעוברות רשויות הממשל להתמקצע בטכנלוגיה התאפשר מעקב אחרי אזרחים, תיירים ופעילויות חשודות של תושבי המדינה דרך התכנים שהם מזינים למדיה החברתית.

מה בעצם קורה כאן ולמה ההגדרות האחרונות שקיבלתם מפיסבוק חשובות?

יש תהליך של הפצה של מידע ללא מגבלות כרגע ברשת, רשתות חברתיות מנסות להפיץ את התכנים שלהם לכל עבר. כך גם אתרים כמו טוויטר, HUFFINGTON ועוד. מטרת הרשת כרגע היא להציף אותנו במידע שברגע שנחפש משהו נוכל למצוא את כל האפשרויות שיש לנו, גם חברתיות מסודר לפי זמן רלוונטי.

הסכם החיפוש של גוגל עם פייסבוק מאפשר למעשה שגוגל ישלוף את כל העדכונים והתוכן שלנו מפייסבוק, הכל יהפוך לנגיש לכל אחד!

כרגע האשמה היא עלינו. באפשרותינו לשלוט מה אנחנו רוצים להזין החוצה למנועי חיפוש ולקהל הרחב. פייסבוק כברירת מחדל רוצה שנשחרר את התוכן אנחנו יוכלים להחליט למי זה מיועד, איזה תוכן ומתי. חשוב מאוד שניקח את פעולות הממשל שרשמתי לעיל כהבנה שעוד מעט לא יהיה צורך בטכנלוגיה מסווגת או ייחודית. התכנים יהיו שם לעיני כל.

באחריותנו להגדיר מה בחוץ ומה בפנים, קחו אחריות על התוכן שלכם..

אתמול בשעה 1:42 בצהריים עדכן הבלוג של הבית הלבן כי יתקיים צ'אט בזמן חי עם שרת העבודה, הילדה סוליס, לדון על התוכן והאג'נדה של המחלקה החדשה שמתמקדת לשיפור זכויות העובדים בארצות הברית ורגלוציה של מעסיקי העובדים במדינה. בבלוג צוין כי שאלות ניתן להגיש באמצעות הצ'אט, באמצעות הטלפון, במייל ובאמצעות הטוויטר מלווה בטאג DOLREGS#.

רק מכשול קטן אחד, הצ'אט לייב מתקיים בעוד 18 דקות כלומר בשעה 2? זה אומר רק 18 דקות נותר לציבור לעסוק באינטראקציה עם שרת העבודה החדשה, זה בהחלט לא מספיק על מנת ליצור שיח וזרם של מידע.

דוגמה זו היא הולכת וניהפכת לדפוס התנהגות של הבית הלבן, שבוע שעבר פרסם הבית הלבן שמתקיים פורום אנרגיה בהשתתפות 120 מנהיגים צעירים שגם צייצו בזמן חי, אבל ללא התראה מוקדמת. פעילים של איכות הסביבה התלוננו למה לא התריאו אותם שמתקיים פורום כזה והם יכולים לעקוב אחריו.

אז מה עושים ואיך לומדים לעתיד?

פעילות במדיה החברתית צריכה להיקבע מספר שבועות מראש, על מנת שהאירוע ילווה בהכנה מסודרת שתהיה בעלת משמעות. בפעילות בטוויטר לתגיות חייבת להיות הצפה של האש טאג (#) על בסיס יומי מספר שבועות לפני תחילת האירוע. כך באירוע אנשים יודעים אחרי מה לעקוב וליצור להם זרם מידע מסודר אך ורק עם האנשים שמתשתתפים באירוע ואילו שנבצר מהם להגיע יכולים לעקוב ולהתעדכן.

פעילויות טוויטר מחוברות אירוע בישראל כמו ועידת הנשיא לקו בחסר: מלבד העובדה שהם עקבו אחרי המון אנשים וראו אותם כחשבון טוויטר שיוצר באזז שלילי ונחשב כספאם, הטאג של האירוע לא התלווה בהכנה מראש ולכן הזרם מידע היה חלש. לעומת זאת פעילות של גלובס לקראת ועידת העסקים, גוברת תאוצה בחשבון ייעודי משלה שלא משתלב עם חשבון הרשמי של העיתון. חוסר קטן שמרגישים בוודאות בינתיים מבחינת המעקב, חסר האש טאג לעקוב אחר האירוע אבל. עוד דוגמא לפעילות ממונפת מראש של דה מרקר והמכללה למנהל לקראת ביקורו של מייסד טוויטר יצרה באזז טוב ובאירוע היה קל להתחבר לזרם המידע.

ישנם עוד המון אירועים בישראל שעדיין לא מבינים את היכולת להשתמש בטוויטר כפלטפורמה לערוץ מידע, נוחה ונגישה לקהל רחב. ברגע שמפיקי האירוע יבינו את היכולות של טוויטר ככלי לאחד אינפומציה הגולשים יבינו כי כדאי להם להשתמש בכלי זה על מנת לצרוך תוכן נגיש בזמן חי מהמקום שהם נמצאים בו כרגע.

אני עדין מחכה שהניצוצות שמתחילים להתרומם בישראל להסתכל על טוויטר ככלי מידע מבוסס מקום, יתחילו להתרומם ולהרים את השירות המדהים הזה בהיבט של כלי יעיל ולא כעוד רשת חברתית.

בחודש אפריל השנה נשלחו 9 מנהלים מחברות טכנלוגיה הכי גדולות וחדשניות בעולם לסיור של 3 ימים בעיראק. הקבוצה הוזמנה מטעם ממשלת ארצות הברית לסשן של סיעור מוחות לבניית מודל דמוקרטי טכנלוגי שיביא לירידה באחוז השחיתות בעיראק ולהקמת שביל ממסדי נכון לחברה אזרחית פעילה.

חברי הקבוצה המורכבים ממנהלים בגוגל, טוויטר, וורדפרס, מיטאפ, יו-טיוב, AT&T ועוד, נפגשו עם בכירים עיראקיים לשוחח ולהקים מודל לקבל החלטות טכנלוגיות במדינה.

המצב כיום בעיראק שיש פחות מ 5% מהתושבים שיש להם גישה לאינטרנט, האזרחים משתמשים בשני מכשירי סלולר ממפעילים שונים על מנת לאפשר קשר עם העולם החיצון שחלילה לא יקרוס. זה אומנם רק בעייה תשתיתית אך בעיה חינוכית עוד יותר שללא קשר עם העולם החיצון המערבי העיראקים יפלו לאותו סינדרום שיש באפגניסטאן, אז מה עושים? איך זה מתקשר למדיה חברתית? והאם מדינת ישראל צריכה ללמוד ממהלכים אלו ולא להישאר מאחור?

עיראק היא מדינה שבורה, שבורת מלחמה המכילה זרמים פוליטים שונים ומגוונים, לא מאוחדים. כמו בתקופת המלחמה הקרה עיראק כמו אפגניסטאן יכולה להיות מדינת אם לזרועות הטרור. היכולת הירודה של התשתית התקשורתית תוביל לחוסר התקדמות חינוכית של האזרחים, חוסר תקשורת עם העולם המערבי וכמעט בלתי אפשרות לצרוך חדשות ותכנים מהעולם שבחוץ.

מה כוחה של המדיה החברתית בסיפור העיראקי?

יש לי חברים מכל העולם, מהנסיעות שלי, כנסים, אירועים ומקומות שאני מבקר בהם. אני מתקשר איתם בפייסבוק, טוויטר, לינקדאין ופלטפורמות חברתיות נוספות. נצא רק מהפאן האישי ולמעשה הסיפור שלי הוא הסיפור של כולכם: אנחנו מתקשרים עם החברים שלנו במדיה החברתית כדי לשמוע עדכונים עליהם, לצרוך חדשות מהמדינות שלהם ולתקשר עם מקומות רחוקים שעדיין לא הגענו אליהם. דמיינו לעצמכם את היכולת לתקשר עם אזרחים עיראקים (אני אישית תקשרתי עם אזרחים איראניים בתקופת הבחירות ו"התנועה הירוקה"), בצורה ישירה ולבנות מערכת יחסים על בסיס דעות ורעיונות חברתיים משותפים על ידי המדיה החברתית.

היכולת לחבר בין התרבויות באמצעות המדיה החברתית גורם לצמצום הפער ולצמיחה בגלובאליזציה. אם לרגע תחשבו על זה למקרה שלנו, הקרוב ביותר לליבנו, קשה בהרבה להרוג מישהו שאתה איכשהו מכיר או אי פעם תקשרת איתו מאשר מישהו שאתה לא מכיר כלל. בפוסט קודם שרשמתי על האם המדיה החברתית שינתה את המושג ניצחון צבאי, רשמתי על כך שבעתיד מיטב לוחמינו בשדה הקרב יתקלו בחברים שלהם בפייסבוק ואז מה?

בעזרת המדיה החברתית אנחנו יכולים לבנות מערכות יחסים שלא מבוססות על פחד ואימה, אלא על הכרה וידע של תרבויות שונות.

אומנם האנלוגיה שאני מנסה ליצור כאן עכשיו היא לא נכונה כי היא מחזירה אותנו למצב לחימה אבל אני בטוח שהמסר יעבור: אלכסנדר מוקדון שכבש מדינות לא רק על ידי כוח, הרסנות והשתלטות אלא על בסיס של תרבות והבנה של העם שעומד מולו. יצר סימביוזה בין עמים ותרבויות על ידי חינוך ותקשורת ובכך ביצע אינטרגציה של העם הכובש עם העם הנכבש.

התוצאה הייתה, במקרים רבים הרמוניה תרבותית בין היוונים לעמים הכבושים. האם המדיה החברתית תמנע את המלחמה הבאה, אי אפשר לדעת, אבל לנסות זה מחובתינו!