עם דילמהבוי סטייל אובאמה גירל וידאו, הבחירות בברזיל חזק במדיה החברתית. שני המתמודדים העיקריים לרשת את הנשיא דה סילבה מתעניינים בטוויטר, פייסבוק, אתרי אינטרנט שיוצרים תרומות והשבוע נערך הדיון הפוליטי האינטרנטי הראשון למסע בחירות זה.

בעוד שהטלויזיה המדיום החזק במדינה הדרום אמריקאית עם 190 מיליון תושבים, האינטרנט הולך וגובר ומייצר את דריסת הרגל הראשונה שלו במעמד הבינוני עם קניית המחשב הראשון. שני המתמודדים מנסים להטמיע את השימוש של פורמט אובאמה בקמפיין שלהם: לארגן תומכים ולאסוף תרומות. הוידאו של דילמהבוי היכה כבר מעל 250,000 צופים וסיפק אתנחתא קומית ראשונית לבוחרים בברזיל.

שימושי הטוויטר של המתמודדים צופים נתונים שונים מהסקרים במדינה הלטינית המתמודד שמפסיד לפי הסקרים מוביל בכמות העוקבים עם מעל 370,000 בעוד המתמודד השני עם 170,000 עוקבים.

המקטרגים הברזילאים טוענים כי הציבור הברזילאי לא ימיר את הפעילות הדיגיטאלית שלו לתמיכה של ממש בעולם האוף ליין. בסקר שנערך בברזיל רק 7% מהתושבים מקבלים את המידע מהאינטרנט בעוד בארצות הברית 20%.

שני הצדדים עדיין לומדים את כלי השימוש והרגלי הפעילות החברתית, אבל נראה כי גם במדינות הלוקות בחסר באמצעי תקשורת דיגיטאליים נראה כי המדיה החברתית בדרך לכבוש את הפעילות הפוליטית והקשר עם האזרח.

מאז אובאמה, אובאמה גירל ואובאמה FLY ניתן לחשוב כי כל בחירות יקחו חלק עיקרי במדיה החברתית וזה תנאי הכרחי במסע לעבר הנשיאות \ מייורשיפ וכדומה. באוסטרליה מעל 9 מיליון משתמשים רשומים בפייסבוק ומיליון מאה אלף אוסטרליה מצייצים: טוויט, טוויט, טוויט, טוויט…

אבל בבחירות הנוכחיות: אובאמה סושיאל טרנד לא יתמנף בקרב האוסטרלים. נכון, אתרים רבים עוקבים אחר הטרנדים סביב הבחירות באוסטרליה: BuzzElections, The Social Elections – מחוללי באזז ושיח ברשת אך לא בצורה שמשלבת ויראליות. הפעלת הבוחר- ההנעה לפעולה למרות כל האתרים והאינפורמציה הנהדרת שהם מספקים פשוט לא עובדת. האנשים סביב התופעה הם אילו אשר מגדירים את עצמם "מומחי מדיה חברתית" אך הם לא הבוחר הממוצע כלל.

השבוע העליתי דיון בטוויטר האם דיון פוליטי אמיתי יכול להתקיים ברשת? האם יש אפשרות לשנות את דעתו של בוחר מתנדנד ולהשפיע עליו דרך המדיום החברתי דיגיאטלי? הבוחר הממוצע עדיין מסתמך על צהובונים, טלויזיה, רדיו ודעת קהל הסובבת אותו. בנוסף לכך הפוליטיקאים לא בארץ ולא באוסטרליה באמת עושים פעילות מדיה חברתית שמספקת את צרכיהם של אלו הרוצים לקחת חלק בדיון ובשיח הציבורי במרחב הדיגיטאלי. אומנם אני לא מצפה מראש הממשלה או שר הביטחון שיתחיל להשתמש בטוויטר או בפייסבוק בעצמו, אבל היועצים שלו והדוברים שלו יכולים פעם ביום לתת מענה ולא להסתפק בפעם בחודש.

בנוסף לכך הפעילות מדיה חברתית בתחום המדיני – פוליטי יכולה להתמנף אך ורק בזכות אופי המדינה. מדינות בהם הבחירות הן אפקט שולי אשר דואג למספר אנשים לזכויות על רכב, משכנתא והשכלה ואין באמת שיח קריטי סביב מי האיש שיעמוד בראש המדינה. האיכפתיות של אותם בוחרים מעטה ולכן אינם שמים גדש על האפשרות לייצר אינטראקציה עם נבחרי הציבור האופציונאליים.

אני לא טוען שמדיה חברתית לא רואה צמיחה בפאן החברתי. צומחות חברות אזרחיות במרחב הדיגיטאלי, עמותות מתחזקות בעזרתה, אנשים מתחברים ומתקשרים זה עם זו על נושאים פוליטיים אך אנחנו עדיין לא שם… איפה זה שם, קשה להגדיר. אבל ברגע שנראה הבשלה של המדיה החברתית בדיון הפוליטי וכתוצאה מכך נדע שאנשים שינו את דעתם בעקבות סטאטוס בפייסבוק נדע שהגענו לשם.. בינתיים קיפ טוויטינג

על פי סקר שנערך לאחרונה, 40% מהאוכלוסייה מאמינים שאנשים יכולים להגדיל את הכוח הפוליטי שלהם באמצעות מדיה מקוונת. לפיכך אקדמאים טוענים במחקריהם כי אנשים בחברות מערביות בעלי אוריינטציה טכנלוגית גבוהה יותר יצליחו להשיג השפעה רחבה יותר במגזר הפוליטי. השאלה היא האם האינטרנט יספק התערבות אנושית דמוקרטית יותר בעתיד?

האינטרנט מספק תפקיד מרכזי במתן חברה שיוויונית המעודדת השתתפות בפיתוח. הדור הצעיר הרבה יותר פתוח להביע את דעותיו הפוליטיות בפורומים ואתרי דעה למינהם בגלל היכולת הטכנלוגית הגבוהה שהם רוכשים מגיל קטן. לדור הצעיר, יש הזדמנות לעסוק בדיונים אקדמאיים יותר עם פרופסורים ומרצים במכללות השונות. האם האינטרנט יוכיח את השימוש במונחים של חינוך הדור הצעיר לעתיד טוב יותר. האינטרנט החברתי הרחיב את הזהות של האזרחים הצעירים ככוח עבודה פעיל יותר עם רצון רב ללמוד על המערכת הפוליטית המקומית.

האם בעתיד אנשים ללא ידע טכנולגי בסיסי יצליחו לייצר שיח? האם התרבות שלנו צריכה להתאים את עצמה בהתאם להתפתחות הטכנלוגית בת זמננו?

אם בעבר חופש הביטוי שלנו היה נשלט בידי משטרים טוטאליטריים למינהם או לפי חוקים והגדרות ברורות למה מותר לנו ומה אסור. נראה כי אנחנו מתקרבים אל עידן חדש שחופש הביטוי יתעצב על ידי עורכי דין וקובעי החלטות בחברות טכנלוגיות כגוגל, פייסבוק, טוויטר וכדומה.

בתקופה האחרונה נראה כי האתרים הגדולים לוקחים על עצמם אחריות בכל הנוגע לחופש הביטוי שלנו: להסיר סרטונים מיו-טיוב על דעת עצמם,להוריד ממנועי חיפוש עדכוני סטאטוס ולחסום גישה לעמודי תמיכה פוליטית בפייסבוק. אפשרות חופש הביטוי משלבת בתוכה את החוקים המדויקים שעושים ממשלות וארגונים בנוגע לשימוש של פקידי הממשל, אנשי צבא והאזרחים שלהם במדיה חברתית. בתקופה בה אנחנו רואים סרטוני חיילים רוקדים ברחובות, או סרטוני תעמולה של חיילים כנגד גוף כזה או אחר. מי האיש שאמור להחליט? הממשלה, או האתרים עצמם?

בתקופה האחרונה יש שיח רחב סביב "הכפתור האדום" שאובאמה חושב לייחס לעצמו. כפתור שיכול לסגור את האינטרנט במצב חירום בכל עת. האם אותו כפתור יכול להחליט להסיר דברים מסויימים מהרשת? האם הוא ישפיע על חופש הביטוי שלנו כאזרחי המדינה הווירטואלית?

מי יחליט על עתיד ההתנהגות החברתית שלנו במדיה החברתית ועל הדרך בה אנחנו מתבטאים: הממשל, בעלי האתרים והרשתות החברתיות או ארגון חדש שיקום שינהל את עתיד האינטרנט כמדינה ווירטואלית תומכת יושביה?