מאז אובאמה, אובאמה גירל ואובאמה FLY ניתן לחשוב כי כל בחירות יקחו חלק עיקרי במדיה החברתית וזה תנאי הכרחי במסע לעבר הנשיאות \ מייורשיפ וכדומה. באוסטרליה מעל 9 מיליון משתמשים רשומים בפייסבוק ומיליון מאה אלף אוסטרליה מצייצים: טוויט, טוויט, טוויט, טוויט…

אבל בבחירות הנוכחיות: אובאמה סושיאל טרנד לא יתמנף בקרב האוסטרלים. נכון, אתרים רבים עוקבים אחר הטרנדים סביב הבחירות באוסטרליה: BuzzElections, The Social Elections – מחוללי באזז ושיח ברשת אך לא בצורה שמשלבת ויראליות. הפעלת הבוחר- ההנעה לפעולה למרות כל האתרים והאינפורמציה הנהדרת שהם מספקים פשוט לא עובדת. האנשים סביב התופעה הם אילו אשר מגדירים את עצמם "מומחי מדיה חברתית" אך הם לא הבוחר הממוצע כלל.

השבוע העליתי דיון בטוויטר האם דיון פוליטי אמיתי יכול להתקיים ברשת? האם יש אפשרות לשנות את דעתו של בוחר מתנדנד ולהשפיע עליו דרך המדיום החברתי דיגיאטלי? הבוחר הממוצע עדיין מסתמך על צהובונים, טלויזיה, רדיו ודעת קהל הסובבת אותו. בנוסף לכך הפוליטיקאים לא בארץ ולא באוסטרליה באמת עושים פעילות מדיה חברתית שמספקת את צרכיהם של אלו הרוצים לקחת חלק בדיון ובשיח הציבורי במרחב הדיגיטאלי. אומנם אני לא מצפה מראש הממשלה או שר הביטחון שיתחיל להשתמש בטוויטר או בפייסבוק בעצמו, אבל היועצים שלו והדוברים שלו יכולים פעם ביום לתת מענה ולא להסתפק בפעם בחודש.

בנוסף לכך הפעילות מדיה חברתית בתחום המדיני – פוליטי יכולה להתמנף אך ורק בזכות אופי המדינה. מדינות בהם הבחירות הן אפקט שולי אשר דואג למספר אנשים לזכויות על רכב, משכנתא והשכלה ואין באמת שיח קריטי סביב מי האיש שיעמוד בראש המדינה. האיכפתיות של אותם בוחרים מעטה ולכן אינם שמים גדש על האפשרות לייצר אינטראקציה עם נבחרי הציבור האופציונאליים.

אני לא טוען שמדיה חברתית לא רואה צמיחה בפאן החברתי. צומחות חברות אזרחיות במרחב הדיגיטאלי, עמותות מתחזקות בעזרתה, אנשים מתחברים ומתקשרים זה עם זו על נושאים פוליטיים אך אנחנו עדיין לא שם… איפה זה שם, קשה להגדיר. אבל ברגע שנראה הבשלה של המדיה החברתית בדיון הפוליטי וכתוצאה מכך נדע שאנשים שינו את דעתם בעקבות סטאטוס בפייסבוק נדע שהגענו לשם.. בינתיים קיפ טוויטינג

אם בעבר חופש הביטוי שלנו היה נשלט בידי משטרים טוטאליטריים למינהם או לפי חוקים והגדרות ברורות למה מותר לנו ומה אסור. נראה כי אנחנו מתקרבים אל עידן חדש שחופש הביטוי יתעצב על ידי עורכי דין וקובעי החלטות בחברות טכנלוגיות כגוגל, פייסבוק, טוויטר וכדומה.

בתקופה האחרונה נראה כי האתרים הגדולים לוקחים על עצמם אחריות בכל הנוגע לחופש הביטוי שלנו: להסיר סרטונים מיו-טיוב על דעת עצמם,להוריד ממנועי חיפוש עדכוני סטאטוס ולחסום גישה לעמודי תמיכה פוליטית בפייסבוק. אפשרות חופש הביטוי משלבת בתוכה את החוקים המדויקים שעושים ממשלות וארגונים בנוגע לשימוש של פקידי הממשל, אנשי צבא והאזרחים שלהם במדיה חברתית. בתקופה בה אנחנו רואים סרטוני חיילים רוקדים ברחובות, או סרטוני תעמולה של חיילים כנגד גוף כזה או אחר. מי האיש שאמור להחליט? הממשלה, או האתרים עצמם?

בתקופה האחרונה יש שיח רחב סביב "הכפתור האדום" שאובאמה חושב לייחס לעצמו. כפתור שיכול לסגור את האינטרנט במצב חירום בכל עת. האם אותו כפתור יכול להחליט להסיר דברים מסויימים מהרשת? האם הוא ישפיע על חופש הביטוי שלנו כאזרחי המדינה הווירטואלית?

מי יחליט על עתיד ההתנהגות החברתית שלנו במדיה החברתית ועל הדרך בה אנחנו מתבטאים: הממשל, בעלי האתרים והרשתות החברתיות או ארגון חדש שיקום שינהל את עתיד האינטרנט כמדינה ווירטואלית תומכת יושביה?

המדיה החברתית כבר מזמן לא טרנד והפכה לדרך חיים בעידן האינטרנט. בקרב הפוליטיקאים יש גל של התחדשות ונראה כי הרצון של הפוליטיקה לצמצם את הפערים ולעלות את המודעות מעלה את היצירתיות בקשר בין הפוליטיקה למדיה החברתית לשיאים חדשים.

MSNBC עולים בסדרה פוליטית חדשה שמאחדת בין הפוליטיקה לתרבות ההיפ הופ. הסדרה מסייעת לפוליטיקאים יותר לחבור ולהבין את תרבות ההיפ הופ וכיצד לשלב בפעילות פוליטית את הנוער דרך תרבות המוזיקה. למעשה זו אחת הדרכים מבין רבות בהן מנסה הפוליטיקה כמכלול לחבור לנוער על ידי הכלים הדיגיטאליים של ימינו.

בשנתיים האחרונות אנחנו ממשיכים לראות את הפוליטיקה בנסיונה לצמצם את הפער בין הנוער להצביע, להשפיע ולהגיד את מרצם. היכולות של המדיה החברתית מאפשרות למנף את הכלים הדיגיטאליים לטובת פוליטיקה ויצירת אג'נדה חברתית. בשבועים האחרונים אנו רואים בבירור את עלייתה של ההסברה ההישראלית דרך המדיום הדיגיטאלי על ידי הנוער. התמיכה הרבה שקיבלה המדינה בסוג של קונצנזוס דיגיטאלי חברתי על ידי ה"ישראלים בפייסבוק" והמצייצים התומכים בטוויטר.

המחקרים בתחום השימוש של הנוער במדיה חברתית לצרכי פוליטיקה מדגישים כי בני נוער היום צורכים את רוב החדשות שלהם מהסביבה. הם אינם פותחים את עיתוני הבוקר ומדפדפים במדורים השונים, הם פותחים את הבוקר שלהם עם מוזלי ופייסבוק בשביל לראות מה קרה בלילה. מה קרה להם, לחברים שלהם, למדינה שלהם ולפוליטיקה המקומית. נראה כי צריכת החדשות בקרב בני הנוער מאפשרת לפוליטיקאים לייצר ערוצי חדשות טעוני אג'נדה פוליטית ולסחוף אליהם בני נוער לצריכת המידע.

בקניה עלה לאחרונה אתר אינטרנט שמנסה לחבר בין הנוער לממשל דרך פירוט החוקה בשפה נגישה יותר לצעירים, סלאנג זמין שיאפשר להם להכיר טוב יותר את החוקה.

העתיד מרתק בתחום. לראות ולחקור כיצד הפוליטיקה תשתמש בכלים החברתיים דיגיטאלים לצמצום הפער בין הדור הבוגר ולרצונות שלו ולחיבור עם הדור הצעיר, אצלנו מחפשים הסברה בזמן שהנוער כבר מקדם את ההסברה הדיגיטאלית בצורה ראויה לציון

השנה 2010, ואנו עדים לראות דור חדש של הורים: טכנלוגי יותר, דיגיטאלי יותר ומאותגר יותר. הילדים של ימינו הם גם כאלה, יודעים הכל טוב יותר מאיתנו, מאותגרים טכנלוגית על בסיס קבוע, מנסים כל דבר חדש ונמצאים מעל 7 שעות ביום מול המחשב, אך האם הילדים של היום לומדים לתקשר?

מה קורה לילדים של היום כשהורים, והורים לעתיד מתעסקים כל היום בבלקברי שלנו, באייפד, כי לפעמים הילדים נושכים לנו את הרגליים לצורך תשומת לב. מחקרים בתחום אומרים שהורים שגם מבלים במדיה החברתית שעות רבות, הופכים את השימוש במדיום החברתי הדיגיטאלי לממכר ולא מנצלים את הזמן הדרוש לתשומת לב לילדים. האם המדיה החברתית טובה להורים או לא? האם היא טובה לילדים? או שהיא שימוש רע בחינוך ילדים לתקשר בעולם האוףליין.

התשובה ברורה, המדיה החברתית הפכה לדרך חיים, אצל כולנו. צריך להשכיל ללמוד להשתמש בה על מנת שנספיק לנצל את הזמן להיות עם הילדים. המדיה החברתית יכולה ללמד את הילדים של ימינו מיומנויות של חינוך, תקשורת בין אישית בהחלט לא אלימות. דבר נוסף אין צורך להגדיר זמן מיוחד למדיה החברתית כי זה מגביר את תחושת ההתמכרות, אבל הילדים לא רוצים שנגדיר להם את הזמן, הם רוצים את ההרגשה שמתי שהם צריכים את ההורים שלהם, אנחנו כאן בשבילם.

החשיבות של הזמן עבור הילד זה הלימוד והחינוך שהוא עובר בדרכים בהם הוא מתקשר, השפה אליה הם נחשפים במדיום הדיגיטאלי משפיע על יכולות התקשורת שלהם, יכולות ההיכרות הבין אישית בעולם מקוון.

איך לדעתכם אפשר למצוא את האיזון הזה בין ההתמכרות למדיה החברתית לבין הזמן שצריך להגדיש לזוגיות, לילדים שלנו ולתקשורת חברתית?